<h1>תשובות ופסקים לר"י הזקן סימן קי"ג</h1>
<h2>דף סא:</h2>
דין להתיר קנבוס וצמר אם טרפן זה בזה. ולא חיישינן למראית העין [שיבואו] לומר פשתן וצמר הוא. וכן אימרא של קנבוס ושל צמר בו. דלא דמו לשירים וכלך [שהם] אסורים משום מראית העין משום דדמו קצת לצמר ופשתן. דלא מצויין כל כך ותוהין בה אינשי. אך האימריות יהיה נכון להחמיר. כדתניא [תוספתא פ"ה הי"ג] בגד שצבעו בחרת לא יעשה ממנו אימרא מפורסמת. ודבר שהוא כלאים יש להתיר בביטול ברוב ממין אחר. כדתנן צמר ופשתן שטרפן זה בזה אסורים, כיצד יעשה מביא ליטרא ועוד וצמר גמלים ומבטלן בהלכות כלאים. השירים והכלך אין בהם כלאים, (אם כן) [אבל] אסורים משום מראית העין. והך משנה בפרק אחרון דמסכת כלאים. ויש תימה על מה שנוהגין העולם להניח בטלית של צמר אותם תיכי של משי שקורין ליוין בלעז במקום בית צואר. שהיה לנו לאסור מפני מראית העין. ונראה דלא אסרו אלא כלך דווקא, אבל כל תרי מיני בעלמא שרי. ואפילו איסורא דרבנן ליכא, דהא קתני רישא דההיא, צמר גמלים ושל עיזים שטרפן זה בזה, אם רוב מן הגמלים מותר, פירוש (אם מן) [עם] הפשתים. ואם רוב מן הרחלים אסור. משמע דמותר לגמרי דאפילו איסור דרבנן ליכא. ובהדיא אמר בירושלמי [ה"א] רבי יוסי ב"ר יחזקאל בשם רבי אליעזר אומר צמר ופשתים ששזרן זה בזה אסור, וכיצד יעשה יביא ליטרא ועוד של צמר גמלים ומבטלן לכתחילה. ושרי לעשות כן. ודוקא שירים וכלך אסרו מפני מראית העין, דמשמע אבל צמר ופשתים [עם] כל שאר מיני דעלמא [דלא] (ו)טעו בהו אינשי [שרי]. ואותן בגדים של משי המצויין בינינו אין זה שירים, דהא אמרינן בסוטה [מ"ח ע"ב] מיום שחרב בית המקדש בטלה שירא פרנדא, והיינו שירים כדאמר ר"פ במה מדליקין [כ' ע"ב], לפי שלשון א' מפרש התם דכלך דמתניתין היינו שירא פרנדא ופריך עליה ממתניתין השירים והכלך והסיריקון חייבים בציצית. אלמא דשירים וכלך תרי מיני נינהו, וקאמר תיובתא. ואפילו לדברי המפרש דלא בטלה שירא פרנדא. דהא אשכחן ריש גלותא דהוה לביש מטכסא, ואינהו קרו ליה שירא פרנדא, אלמא דלא בטלה לגמרי, דהא אשכחן פרק אין (מעמידין) [עומדין] יתיב רב פפא בהילולא דבריה ובכילה, היינו דאינו מצוי היטיב. מ"מ כיון דאין מצויין, אותם בגדים המצויין בינינו אינם שיראים. אבל תימה דאין לך דומה לפשתן יותר מקנבוס ומעשים בכל יום שתופרין בגדי צמר ממטוה של קנבוס. וגם יריעה של קנבוס שתופרין בבגדי צמר כגון סביב בית הצואר של מקטורן שקורין קוטא ומשלשלים בשירים מלמטה סביב ולא אסרינן מפני מראית העין. ובהאי משנה נמי (ו)צמר (כלאים) [גמלים] וצמר רחלים שטרפן זה עם זה קתני סיפא וכן השירים והקנבוס שטרפן זה בזה דאם רוב קנבוס מותר עם הצמר. ונראה דדוקא עם השירים [וכן] עם הכלך, שאינן מצויין, יש לאסור משום מראית העין, שסבורין הרואים שהם של צמר ופשתן, ולא מסקי אדעתייהו שהם שירים וכלך. אבל קנבוס בבגדי צמר מידע ידעי (שיון) [כיון] שהוא מצוי. אבל אין להתיר מטעם זה דלא חיישינן למראית העין. כדאשכחן רפ"ב דיבמות [כ"א ע"א] מותר אדם באשת חמיו, אע"פ (שאסורה) [שאוסרה] בירושלמי [שם ה"ד] מפני מראית העין. וחורגה הגדל בין האחין אוסר כמו כן בירושלמי [שם] מפני מראית העין. ובסוטה [פרק] כהן המשיח [מ"ג ע"ב] שרי ליה. אבל זה אינו מענינו לכאן. דהתם טעמא משום דקלא אית ליה למילתא כדקאמר בסוטה [שם], אבל הכא לית ליה קלא למילתא, דבהדיא אסרה ליה מתני' מפני מראית עין. לשון הרב שמשון.
